היסטוריה לילדים
עם יובל מלחי
אלכסנדר ינאי ושלומציון המלכה
שלום, ילדים. אתם מכירים אולי מלך או מלכה? המלכה אליזבת, מלכת אנגליה? מוחמד השישי, מלך מרוקו? המלך פילפה בספרד? וילם-אלכסנדר, מלך הולנד?
שמעתם לפחות על אחד או אחת מהם?
כיום לא נשארו הרבה מלכים ומלכות ועל פי רוב הם אינם שליטי ארצם, כלומר, הם אינם מקבלי ההחלטות במדינה שלהם. הם לא בוחרים מי ישלוט ולא בוחרים מתי לצאת למלחמה או את השיר לאירוויזיון. אבל עד לא מזמן, מאות שנים ואלפי שנים קודם לכן, מלכים שלטו על ממלכות ושלטונם עבר בירושה על פי רוב מאב לבן.
- (קול מצחיק של ילד) זוז מפה!
- מה? מי אתה?
- אני המלך.
- מה? בישראל אין מלך.
- אני מוטי המלך.
- איך אתה מלך?
- אתמול המורה אמרה לי שאני מלך.
- אני חושב שהיא התכוונה שאתה טוב, נהדר, אבל... לא באמת מלך.
- אה.... אופסי דופסי!
גם כאן, בארץ ישראל, היו פעם מלכים ואפילו מלכות. היום נספר לכם על מלך ומלכה - אלכסנדר ינאי ושלומציון המלכה - המלכים ה(כמעט) אחרונים של העם היהודי בארץ ישראל.
רגע אולי בכלל אתם נקראים על שמם – יש כאן אלכסנדר? אלכס? אולי שלומציון? לא? אין שלומציון? או בשם החיבה שלומצי? יש כאן מישהי שקוראים לה שלומצי? שם מגניב, לא? טוב.
ארץ ישראל ממוקמת בין אסיה לאפריקה ובעבר עברו בה דרכי מסחר חשובות. אם הגעתם לארץ ישראל יכולתם להשיט את הסחורות שלכם דרך הים לאירופה ולכן עמים רבים רצו להשתלט על ארץ ישראל. ואכן, לאורך הדורות התחלפו השליטים על הארץ - לפעמים בדרכי שלום ולפעמים ב… מלחמה. באחד הפרקים הקודמים סיפרתי לכם על אלכסנדר מוקדון. קראו לו גם "אלכסנדר הגדול", והוא נודע בכיבושיו הרבים במזרח התיכון לפני יותר מאלפיים ושלוש מאות שנה. גם ארץ ישראל עברה לשליטתו, וממשיכי דרכו היוונים ניסו להטמיע בארץ את התרבות שלהם.
חלק מהיהודים שחיו אז בארץ ישראל שמחו לקבל על עצמם את התרבות היוונית - הם התחילו לדבר יוונית ואימצו שמות יווניים, ולכן נקראו מתייוונים. אבל רבים אחרים ראו בכך איום על הערכים או המסורות והמנהגים של העם היהודי, והם התנגדו לשלטון היווני. כשהמלך אנטיוכוס הטיל גזרות על היהודים, וניסה להחליף את חוקי התורה בחוקים שלו - פרץ מרד. משפחת חשמונאי לחמה ביוונים ולבסוף, האחים יונתן ושמעון הצליחו להקים מדינה יהודית עצמאית בארץ ישראל.
באופן מפתיע, הדורות הבאים של החשמונאים, החלו לאמץ מנהגים יווניים בעצמם.
- אני יודע, אני יודע! הם ניגנו בבוזוקי.
- לכלי הנגינה ביוון העתיק קראו פנדורה, אבל... אבל לא.
- אה, אני יודע! אז הם שברו צלחות.
(קולות שבירת צלחות)
- הלו, הלו תעצור! לא! מה אתה עושה?! אתה שובר לי את כל הארון! ת-תעצור עם הצלחות- לא – הם לא עשו את זה, תעצור!
- אז הם אכלו שיפודים יווניים, סובלקי.
- לא, גם זה לא. הם פשוט הוסיפו לעצמם שמות יוונים.
- אה, כמו שאני אקרא לך יובליס מלחקיס.
- כן... משהו כזה.
- למשל נכדו של מתתיהו החשמונאי, יוחנן, הוסיף לעצמו שם יווני – הורקנוס.
ליוחנן הורקנוס, מנהיג ממלכת החשמונאים, היו חמישה בנים ולכל אחד מהם הוא נתן שם עברי ושם יווני. יהודה אריסטובולוס היה הבכור, וסומן כיורש העצר, כלומר, כמי שעתיד לתפוס את מקומו של אביו.
בשנת 103 לפני הספירה, עלה יהודה לשלטון. הוא נקרא "נשיא" כמו אביו לפניו אבל הורה לכולם לקרוא לו "מלך". הוא חשש שמא אחיו ינסו לחטוף ממנו את הכתר, ולכן ציווה לאסור אותם. לפעמים אחים זה דבר בעייתי...
כעבור שנה בלבד, המלך יהודה אריסטובולוס הלך לעולמו. אישתו שלומציון הפכה לאלמנה, אישה שבעלה נפטר. שלומציון, שחררה את אחיו מכלאם.
כנהוג בדת היהודית באותה עת, היא התחתנה עם אחיו, יהונתן, והכתירה אותו למלך. כשעלה על כס השלטון, הוא נקרא אלכסנדר ינאי, או ינאי אלכסנדר. ינאי הוא קיצור של יהונתן. גם אשתו שהייתה מבוגרת ממנו בכשלוש עשרה שנים, אימצה את השם היווני אלכסנדר, ונקראה שלומציון אלכסנדרה.
יש אולי ילדים עם השם הזה בין המאזינים – שלומציון אלכסנדרה? לא? שלומצי? לא? לא נורא.
המלך והמלכה חיו באושר ועושר עד עצם... בעצם… לא בדיוק. המלך אלכסנדר ינאי שאף להגדיל את כוחו, ולכן יצא לעתים תכופות למסעות כיבושים. הוא ניסה לכבוש את העיר עכו, כבש שטחים ממזרח לנהר הירדן, בדרום הארץ, במישור החוף הדרומי ואת העיר עזה, עיר נמל שממנה יצאו אוניות עמוסות בסחורות יקרות, למשל תבלינים ובשמים.
ינאי השתלט על ערים רבות, אולי שמעתם עליהן – דור, קיסריה, ליבה אגליים, חורוניים, מחוזה, פֶּחֶל, גמלא, סוסיתא... מה זה כל השמות המוזרים האלה?
חורוניים למשל הייתה עיר דרום מזרחית לים המלח, בשטח ירדן של ימינו ונכתב עליה בספר ישעיהו. פֶּחֶל הייתה ישוב קדום סמוך לכפר רופין של ימינו, לא הרחק מבית שאן והיו בה על פי התלמוד הירושלמי מעיינות חמים (אהה... איזה כיף). סוסיתא וגמלא הפכו לגנים לאומיים וכיום אתם יכולים לבקר בהם ולדמיין את אלכסנדר ינאי וצבאו עוברים ממש קרוב אליכם.
המלך אלכסנדר ינאי גם ניסה להשתלט על דרכי המסחר כדי להעשיר את קופת הממלכה. אתה עובר בדרך שלי – תשלם לי. היי, זה נשמע כמו רעיון לשיר.
אם האנשים
עוברים אצלי בדרך
הם ישלמו הרבה ולא ולא בערך
אם מישהו עובר עם המון סחורה
שישאיר לי משהו בדרך חזרה
זה נקרא לשלם מיסים
או שאקח לכם את הסוסים
ביום אביב בהיר
הוא נהיה מאוד עשיר
עכשיו, ילדים, שירו אתם:
זה נקרא לשלם מיסים
או שאקח לכם את הסוסים
ביום אביב בהיר
הוא נהיה מאוד עשיר!
עכשיו שירו את זה 200-300 פעם עד שלאמא ואבא יכאב הראש...
לא, לא, סתם, סתם... סתם, סתם, סתם!
לאחר שרוב דרכי המסחר בדרום ארץ ישראל נפלו לידיו, החל אלכסנדר ינאי להילחם בנַבַּטִים - שבטים שעסקו בהעברת סחורות בדרכים מדבריות. עד היום נותרו בישראל ובירדן שרידים של ערים נבטיות – פטרה, שבטה, חלוצה ממשית ועובדת. ממלכת החשמונאים גדלה והתעשרה מאוד בתקופת שלטונו של אלכסנדר ינאי.
אבל אלכסנדר נודע גם כשליט אכזר. לכל עיר שכבש, בא בדרישה שעל כל התושבים להתגייר, כלומר, להפוך ליהודים. לא תמיד הדרישה הזאת התקבלה בברכה...
אלכסנדר ינאי גם התפאר בתואר מלך, והטביע אותו על מטבעות שבהן נעשה שימוש ברחבי ממלכתו.
חלק מבני העם לא ראו את שלטונו בעין יפה משום שהאמינו כי מלך היהודים חייב להיות זרע מבית דוד ולא מבית חשמונאי. בנוסף, בעוד שקודמיו בתפקיד הסתמכו על אספת העם ושמעו לעצותיה, ינאי הקשיב ליועציו הקרובים בלבד וקיבל החלטות לבדו.
אלכסנדר ינאי החזיק בכל התפקידים החשובים בעצמו. הוא היה המלך וגם הכהן הגדול, המנהיג הדתי. הדבר היה מקובל בתרבות היוונית, אבל בתולדות העם היהודי, הסמכות הדתית של הכהן הגדול ניתנה לאדם אחד, הסמכות לחוקק חוקים הייתה נתונה למלך, והסמכות לשפוט לפי החוקים האלה הייתה נתונה לאספת העם.
כיבושיו של אלכסנדר ינאי עלו הרבה מאוד כסף, ורבים מהיהודים לא רצו להתגייס ולהיות חיילים בצבא שלו, שכל הזמן נשלח למסעות כיבוש רחוקים ולעיתים אכזריים.
העם התעייף מהמלחמות הרבות שניהל. את השלל מהמלחמות, לא חילקו בין כולם אלא בעיקר בין שכבת האצולה לקציני הצבא, שהתעשרו מאוד. העם זעם על ינאי כי אינו משתף אותם או את נציגי העם בהחלטותיו. הכעס של העם על אלכנסדר ינאי הוביל לאי-שקט שהלך וגבר עד שהתפרץ, והפך למרד של ממש נגד המלך. אלכסנדר ינאי אמנם הגדיל את שטח ממלכת החשמונאים, אבל במחיר כבד מאוד...
המרד פרץ בחג הסוכות, אחד משלושת הרגלים שבהם היהודים עלו לרגל לבית המקדש בירושלים. כשהמלך אלכסנדר ינאי התקרב למזבח בכדי להקריב קרבן לאלוהים, הצופים בטקס החלו לרגום אותו באתרוגים.
הו, מישהו זרק לי אתרוג מתנה!
תודה רבה, עם יקר.
איי, עוד אתרוג. אתרוגים גדולים...
איי! תיזהרו עם האתרוגים, זה.. פגעתם לי בתנוך התחתון.
איי, אח! בטחול... אוי, אתרוגים עפים באוויר...
המון- אולי אתם חושבים שיש לי בר מצווה אז אתם זורקים עלי את האתרוגים הענקיים וה... כואבים האלה- אח! זה כואב!
חברים, זה אתרוגים גדולים.
תפסיקו לזרוק עלי אתרוגים!
אתם אתרוגים אותי- איי! אתם אתרוגים אותי!!! איי, אח, איי!
אלכסנדר ינאי כעס ממש והתגובה לא איחרה לבוא. הוא גייס צבא של לוחמים לא יהודים, ושילם להם מקופת הממלכה על מנת שיילחמו במורדים היהודים. רבים נפלו במרד, ואלפים נאלצו להימלט מהממלכה.
השלטון האכזרי הגיע לקצו עם מותו של המלך אלכסנדר ינאי, בעת שהיה במסע כיבושים נוסף, בשנת 76 לפני הספירה. בסך הכל שלט אלכנסדר ינאי במשך עשרים ושבע שנים. זה המון זמן.
למרבה ההפתעה, המלך לא הוריש את השלטון לאחד מבניו, אלא לאשתו. הדבר לא היה נהוג בעם היהודי, אבל כן היה נהוג בתרבות ההלניסטית, היוונית. למשל בשושלת בית תלמי ששכנה במצרים שלטו מלכות רבות.
המלכה שלומציון אלכסנדרה הכירה היטב את רזי השלטון, הסודות של השלטון, משום שבכל פעם שינאי היה בשדה הקרב, היא הנהיגה בפועל את הממלכה. ייתכן שאת שמה קיבלה מתוך תקוותם של הוריה שיבואו ימי שלום לציון, לארץ ישראל. ואכן, לאחר שבעלה הלך לעולמו, היא החליטה שדי לכיבושים אכזריים, למרידות ודי למלחמות הפנימיות. היא החליטה להשכין שלום ולאחד את העם.
לעם היהודי הייתה רק מלכה אחת בעבר, היא חיה בתקופת התנ"ך ושמה עתליה. היא מלכה כשש שנים שהיו רוויות מלחמות ולבסוף מצאה את מותה במרד. שלומציון הייתה כנראה מוצלחת יותר.
יוסף בן מתתיהו, או יוספוס פלוויוס בשמו הרומאי, היסטוריון יהודי שעבד עבור הרומאים, תיאר את שלומציון בספרו מלחמות היהודים כמלכה שקנתה את לב העם, היא הייתה משכילה והיא הייתה לשליטה מצוינת.
בספר אחר כתב יוספוס פלוויס כי שלומציון הייתה אישה כוחנית, כיאה למנהיגה שצריכה להשליט סדר. על פי העדויות שיש לנו שלומציון הייתה כנראה מוצלחת מאוד, אהודה, בעלת הישגים רבים ובסך הכל מלכה נהדרת.
בתקופת חייה של שלומציון, הקהילה היהודית נחלקה לשתי קבוצות עיקריות של יהודים - הצדוקים והפרושים ולכל קבוצה הייתה השקפה דתית שונה. הצדוקים היו עשירים יותר, הם פיקדו על הצבא שימשו ככוהנים בבית המקדש, ולכן ייחסו לעצמם מעמד מורם מעם. הפרושים היו רבים מבני העם שלא נהנו מהקרבה לשלטון כמו הצדוקים. הפרושים סבלו בתקופת שלטונו של אלכסנדר ינאי והיו אלה שמרדו במלך. שלומציון אלכסנדרה החליטה לשים לפילוג סוף.
שלומציון המלכה קראה לראשי הפרושים, וכרתה עמם ברית שלום. היא שחררה את כל אלו שנאסרו על ידי בעלה, ולכל הנמלטים קראה לחזור לתחומי הממלכה. הפרושים זכו להטבות רבות ואף קיבלו אחריות על הפולחן בבית המקדש. הם גם דרשו לעשות צדק עם כל מי שפגע בהם לפני כן וכך היה.
שלומציון שמרה לעצמה את התואר מלכה, אבל את התואר "כהן גדול" נתנה לבנה הבכור - יוחנן הורקנוס השני. את הפיקוד על הצבא מסרה לבנה השני - יהודה אריסטובולוס השני. כך חזר האיזון להנהגת הממלכה. אנשים שונים איישו תפקידים שונים, במקום שליט יחיד.
בעצם, זה מזכיר לי שיר:
זה התחיל בשני הורים
עליזים וצעירים
שהולידו בשבילי
את המשפחה שלי
וכשיש לי מסיבה
רק תביטו מי שבא
רק תביטו מי שבא:
שלומציון המלכה
יוחנן כהן גדול
יהודה מפקד הצבא
אהלן ומרחבא
מי שבא ברוך הבא
שלומציון, יוחנן ואפילו יהודה
לא הביאו מתנה
באמת תודה רבה!
נשים בעמדת הנהגה היו דבר נדיר באותה תקופה, ובייחוד בתולדות העם היהודי. ובכל זאת, שלומציון המלכה הצליחה לתפוס את השלטון, ולקיים יחסי שכנות טובים עם הממלכות השכנות. בשנות שלטונה שקטה הארץ ממלחמות. אמנם צבא ארמני עשה את דרכו אל תוך ארץ ישראל, אך המלכה הצליחה, ברוב חכמתה, לקנות את ידידותו של המלך הארמני כששלחה אליו מתנות.
(רגע ומה איתי...? אני לא...? לא משנה.)
בימי שלטונה, נשמרו גבולות הממלכה ועובדי האדמה הצליחו להתיישב בשטחים עם קרקע פורייה. שפע הגידולים החקלאיים הביא לממלכה שגשוג כלכלי וההשתלטות על ערי הנמל לאורך מישור החוף ועל דרכי המסחר החשובות ממזרח לנהר הירדן העשירו את קופת הממלכה. תקופת שלטונה של שלומציון המלכה נמשך תשע שנים. זאת הייתה תקופת השיא של ממלכת החשמונאים וכפי הנראה היו אלה השנים הטובות ביותר שידעה הממלכה החשמונאית. התקופה התאימה מאוד לשמה של המלכה – שלום בציון.
אבל בכל מה שקשור למשפחת חשמונאי, אי אפשר לדעת למה לצפות. הורקנוס הבכור היה אח עדין ויהודה היה מלא מרץ. מלא מדי.
- שלום... אני הורקנוס כהן גדול רגוע... אוהב לקרוא, לטייל בשקט בטבע, להקשיב לציוץ ציפורים...
- שלום אני יהודה ארסטובולוס! אני רץ! אני קופץ! אני מטפס על עץ!
אני נוצץ! יש לי יועץ! והוא מייעץ! להשתלט על הכל! לפני יוחנן! החנן!
- אני יוחנן הורקנוס, הבן הבכור, מקווה שתזכור, יהודה, שאני המלך הבא, תודה רבה...
כאשר שלומציון חלתה, יהודה אריסטובולוס, בנה הצעיר השתלט במהירות על מבצרים שונים, אסף לעצמו תומכים רבים והכריז על עצמו מלך. המלכה אסרה את משפחתו של יהודה ואז הלכה לעולמה.
לאחר זמן מה כרתו האחים הסכם ביניהם שקבע כי יהודה יהיה המלך וכהן גדול ויוחנן הורקנוס לא יפריע לו. אבל עד מהרה די ברור שגם ההסכם הזה לא החזיק מעמד. יוחנן שמע לעצת יועצו אנטיפטרוס והעם היהודי שוב נקלע למלחמת אזרחים.
באותה עת עלה כוחה של האימפריה הרומית והיא כבשה את ארץ ישראל בקלות. הצבא הרומי הגיע לשערי ירושלים, והכניע את העיר כמעט ללא קרב. הפילוג בעם היהודי הביא להתמוטטות הממלכה החשמונאית שחדלה מלהתקיים פחות משמונים שנה לאחר שנוסדה.
אלכסנדר ינאי ושלומציון המלכה ייכתבו בדפי ההיסטוריה כמלכים ה(כמעט) אחרונים של העם היהודי בארץ ישראל.
תחת השלטון הרומאי חרב בית המקדש השני, והעם היהודי יצא לגלות והתפזר ברחבי העולם, אך המשיך לחלום על השיבה לארץ ישראל ולמדינה משל עצמו. כאלפיים שנים לאחר שהממלכה החשמונאית התמוטטה, קמה מחדש מדינה יהודית בארץ ישראל - היא המדינה שלנו היום, חשמולרה. סתם, סתם - מדינת ישראל.
(תנסו רק להגיד חשמולרה – מאוד קשה.)
היום אין לנו מלך או מלכה. ישראל היא מדינה דמוקרטית. העם בוחר את מנהיגיו, או לפחות מנסה, במקום שהשלטון יעבור מאב לבן או מבעל לאשתו. בניגוד לימים עברו, כיום אישה בתפקיד מנהיגה הוא דבר מקובל ויש נשים רבות שעומדות בראש מדינתן – בגרמניה, בניו זילנד, בבנגלדש, בנורבגיה, בנמיביה, בטאיוואן, באסטוניה, סרביה, בסינגפור ובקיצור בכ-30 מדינות בעולם, נכון לפברואר או מרץ 2021.
תקופת החשמונאים מרתקת. היא מלמדת אותנו כיצד הצליחו היהודים להקים ממלכה רחבת ידיים וכיצד הפילוג הפנימי גרם להם לחולשה עד שנאלצו להיכנע לרומאים. אפשר ללמוד מההיסטוריה שמריבות, חוסר הסכמה, חוסר כבוד, חוסר סובלנות ואלימות, לאורך תקופה ארוכה, יכולים להביא לאסון של ממש.
רבים ממלכי בית חשמונאי זכו להנצחה במקומות שונים בישראל. על שמו של אלכסנדר ינאי קרויים רחובות רבים, נחל אלכסנדר ומושב בית ינאי. רחוב ראשי במרכז העיר ירושלים נקרא על שמה של שלומציון המלכה.
אז קדימה, למה אתם מחכים? לכו לטייל בארץ ישראל ואם תפגשו את שלומציון או אלכנסדר ינאי – תגידו להם שהם לא הביאו לי מתנה ליום הולדת ואני מאוד מאוד כועס! מה זה? לבוא ליומולדת של בנאדם בלי להביא מתנה, איזה מין דבר...
אה, בעצם אומרים "שונא מתנות יחיה", אז אני מעדיף לא לקבל מתנה! אני כבר לא יודע מה קורה עם עצמי, הגיע הזמן לסיים את הפרק.
(מעבר מוסיקלי לקראת סיום)
פיתוח תוכן: תומר זורבה בוזוקי שלוש
מחקר וכתיבה: דגנית סופלקי עוף סנש
עריכה וקריינות – יובל סלט טונה באתונה מלחי
עריכת לשון – דינה בר קליאופטרה מנחם
עיצוב פסקול אפקטים מיקס ויועצת המוזיקה של שלומציון המלכה – רחל רפאלי
הפקה - רני אריסטיובולוס שחרוס ואיל הורקנוס שינדלרוס
אני יובלוס מלחיוס,
היסטוריאס לילדימוס
אללה בוזוקי!
(מוסיקה יוונית ברקע)
ולסיום, הבאנו לאולפן להקה יוונית!
אללה, כפיים כולם!
(יובל מוחה כפיים)
הופה!
הורים וילדים יקרים,
פרקים נוספים של "היסטוריה לילדים" ניתן למצוא באתר "כאן", ביישומון "כאן" וגם ביישומון "כאן ברכב".
נשמח אם תספרו לחברים ולמורים שלכם על ההסכת הזה.
אם אתם אוהבים את ההסכת "היסטוריה לילדים", אז דרגו אותנו באפליקציית הפודקאסטים של אפל.
ואם אתם רוצים לדבר איתנו, הצטרפו לקבוצת "היסטוריה לילדים" בטלגרם.
תודה 😊
מקורות
http://www.daat.ac.il/encyclopedia/value.asp?id1=2235
https://yschool.co.il/article/2812
https://www.hayadan.org.il/hashmonaim-7-alexander-yanai-2905156
https://www.facebook.com/BeitAviChai/videos/1038502539897721
היסטוריה מדינית של יהודה החשמונאית : חלק ה' (cet.ac.il)
קראו בכותר - אביב חדש : האנציקלופדיה הישראלית לנוער - כרך 17 : שחיה - תשרי (cet.ac.il)
אנציקלופדיה יהודית דעת - שלומית אלכסנדרה ; (daat.ac.il)
https://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=12964
