היסטוריה לילדים

היסטוריה לילדים: יום הבסטיליה

שלום ילדים,
היום אני רוצה לספר לכם... רגע, מה זה? יש כאן חור ברצפה באולפן. מה זה החור המוזר הזה? רגע... אני אציץ פנימה.... אהההאההההה...

אוי! איפה אני. הלו? מה זה, כרכרות? אנשים לבושים בבגדים מוזרים? אין כאן מכוניות או בניינים גבוהים.

סליחה, אדוני, איפה אני?

-אני לא יודע אדוני. אני לא מפה.

סליחה, גבירתי, איפה אני?

-אתה, אדוני, נמצא בצרפת. בעיר הבירה פרי...

באמת?

-כן, כן.

רגע, מה התאריך היום?

-עכשיו חודש יולי 1789. בצרפת שולטים המלך לואי השישה עשר והמלכה מארי אנטואנט.

תודה, תודה רבה.

אוי הנה סוס, אהה הנה סוס, הנה סוס, שלום! רגע, הסוס הזה, מישהו רודף אחרי הסוס הזה. למה הסוס הזה אבל דוהר לכיווני? אוי, מה קורה פה? מה קורה פה?

א-אני לא אסתדר פה. אני בקושי מדבר צרפתית. ומה עושים כל האנשים האלה ברחובות? נראה שהם כועסים.

טוב אני חושב שבאתי בזמן לא כל כך מתאים...

אני קופץ חזרה לבור.

שלוש, ארבע ו...

 

אחחחח.. זה לא הבור הנכון.

אאוץ...

הנה הבור, הנה הבור הנכון.

שלוש, ארבע ו...

*נחיתה*

אוף, חזרתי לאולפן.

אני ממש רוצה לחזור לשם אבל לפני זה אני חייב להבין מה קרה שם בצרפת.

בואו נחשוב יחד. מה אנחנו יודעים על צרפת? עיר הבירה שלה היא פריז או פרי, כמו שהצרפתים מבטאים את המילה, יש בעיר הזאת מגדל גבוה בשם מגדל אייפל ואין לה מלך ומלכה. רגע, למה בבריטניה יש ובצרפת אין? והאישה הזאת היא אמרה לי שיש מלך ומלכה. אז למה כבר אין?

כיום בשנת 2020 נותרו עשרה בתי מלוכה באירופה. המצאתי שיר כדי שתזכרו את המדינות הללו בקלות... אתם מכירים את עשר אצבעות לי יש? יפה.

עשר בתי מלוכה

יש באירופה

שם יש מלך או מלכה,

וארמון עם... אנטילופה

גם נסיך או נסיכה

בהולנד ובבלגיה

יש גם בליכטנשטיין

וגם בלוקסמבורג

 

עשר ממלכות לי יש

בכל אירופה

מונקו מדרום לצרפת

יש גם בבריטניה

יש מלך בספרד

יש גם בדנמרק

בשבדיה ובנורבגיה

עשר ממלכות יש

 

משפחות מלוכה שלטו בצרפת מימי הביניים, למעלה מאלף שנים. היו שם מלכים עם שמות מיוחדים:

פפין (Peppin) הגוץ, קרל הגדול, לואי החסיד, שארל הקירח, לואי המגמגם, קרל השמן, שארל התם, לואי העצלן, יובל החפרן, אה, לא, סליחה. מישהו רשם פה... לא היה כזה, אבל כפי שאתם שומעים למלכים היו שמות מיוחדים שכאלה.

בשנת 1789 מלכו על צרפת המלך לואי השישה עשר והמלכה מארי אנטואנט.

באותם ימים משפחות מלוכה התחתנו זו עם זו. אימו של לואי השישה עשר הייתה מפולין ומארי אנטואנט, אשתו, הייתה בכלל מאוסטריה.

אבל בואו נחזור עוד קצת אחורה.

לפני כמאתיים וחמישים שנים מדינות אירופה לחמו זו בזו והוציאו משאבים רבים, והרבה מאוד כסף, על המלחמות ביניהן. בין השנים 1740 ל- 1748 התרחשה מלחמה המכונה "מלחמת הירושה האוסטרית" והשתתפו בה כמעט כל צבאות אירופה – צרפת, ספרד, בריטניה הולנד, אוסטריה ומדינות אחרות כמו פרוסיה וּבָּאווריה שבּבוא העת יתאחדו ויהפכו לגרמניה.

כשאני אומר בוואריה אני תמיד נזכר בקינוח בשם קרם בוואריה. זהו קרם קר שמוסיפים לו סירופ שוקולד ואגוזים, לפעמים קרמל ותותים, אוי, זה כל כך טעים...

איפה היינו? הא כן.

אז אחרי מלחמת הירושה שוב התחוללה מלחמה שנקראה מלחמת שבע השנים. היא התרחשה בין השנים בין השנים 1756 ל-1763 אבל אתם לא צריכים לזכור את זה. 1756 ל-1763. זה לא כזה משנה אם תזכרו את זה את השנים האלה או לא, זה סתם שנים, 1756 עד 1763. אף אחד לא זוכר את זה. לא צריך.

במלחמה הזאת השתתפו מדינות נוספות למשל רוסיה ושבדיה.

כל המדינות שהשתתפו במלחמות הוציאו כסף רב כדי לנסות ולנצח. הכסף שימש לתחמושת, לביגוד, לאוכל, לציוד לחימה, לסוסים, לאניות ולעוד ועוד הוצאות שונות...

מלחמות עולות הרבה מאוד כסף וצרפת נקלעה לחובות כבדים. כדי לשלם את החובות שלה, היא נאלצה לקחת כסף, או במילים אחרות להטיל מיסים, על אזרחי המדינה.

בצרפת לפני כמאתיים וחמשיים שנה, בדומה לשאר מדינות אירופה, היו מעמדות שעברו מאב לבנו. המעמד הגבוה ביותר היה מעמד הכמורה – אנשי דת ששלטו בקרקעות רבות ולא נאלצו לשלם מס. תחתם היו אנשי מעמד האצולה (למשל דוכסים ורוזנים) שעליהם הוטל רק מס חלקי. רוב אנשי העם היו עובדים ואיכרים ולמרות שהחיים שלהם היו קשים גם ככה, הוטל עליהם לשלם את המסים לתחזוקת בית המלוכה והוצאות המדינה.

המסים החדשים גרמו לעוני, לרעב ולמחלות. צרפתים רבים נאלצו להסתפק במעט מזון ולעיתים לא היה להם במה להאכיל את ילדיהם.

אבל הצרפתים לא הפסיקו להילחם. צרפת עזרה למושבות האמריקניות במלחמתן כנגד האויבת של המושבעת של צרפת, בריטניה. הצרפתים שוב הוציאו כסף רב והמדינה נאלצה להטיל מסים חדשים כדי לממן את המלחמה.

בית המלוכה ידע שהמצב קשה ולכן הוא החליט לדאוג... לעצמו. המלך ובעיקר המלכה מארי אנטואנט בנו ארמונות חדשים, חיו חיי ראווה, ארגנו מסיבות רבות לאצולה והיה נראה שלא איכפת להם מהסבל של הפועלים והאיכרים.

-סליחה אני המלכה מארי אנטואנט,
אתה לא תדבר ככה!

אבל נראה שאת בונה ארמונות מפוארים בזמן שצרפתים רבים מסתובבים רעבים.

-בדיוק. אכפת לי מהם מאוד.

כן? איך בדיוק?

-אכפת לי שהם לא יסתובבו לי בין הרגליים, שלא יבואו לפה לארמונות שלי.

את יודעת, אומרים שאת אמרת פעם "אם אין לחם, שיאכלו עוגות" כי לא ידעת שעוגה יותר יקרה מלחם.

-כן אני מכירה את זה אבל אני מעולם לא אמרתי את זה. לא ממש אכפת לי אם הם יאכלו או לא יאכלו, רק שלא יתקרבו לפה האיכרים המזוהמים האלה.

אוי... את מלכה לא נחמדה. אני הולך מכאן.

-לך ואל תחזור. שמעת אותי?! אל תחזור!

-(בלחשוש) אני דווקא עוד אחזור, עוד מעט אני חוזר... עוד מעט.

חיילים צרפתים שחזרו מהמלחמה לצד המושבות האמריקאיות, החלו לחשוב כי כל עניין המלוכה הוא רעיון גרוע. הם הרי בדיוק עזרו לארצות הברית להשתחרר ממלך אנגליה ולהקים דמוקרטיה שבה העם בוחר את נבחריו, למה שהם לא יעשו אותו הדבר בצרפת?

בואו נקפוץ לבור המוזר הזה שוב ונברר אם כל זה אמיתי.

שלוש, ארבע ו...

אאאאאאאהההההה...

*נחיתה*

אחח... איי, מה זה?

סליחה, אדוני? יש לך חליפה יפה.
מה שמך?

-אני ז'אן פייר מעמד עליון ואני אציל מהמעמד עליון. משפחתי הייתה אצילה מדורי דורות. אני זכאי לזכויות.

למה?

-כי אני אציל, אבותיי היו אצילים, אנחנו חשובים מאוד, יותר מאיזה איכר מטונף.

רגע, אבל לא כל בני האדם נולדים שווים?

-הו, הו, הו (מתגלגל מצחוק), הצחקת אותי. הו, אתה הצחקת אותי מאוד-מאוד.
טוב, אני הולך. au revoir.

להתראות, חציל.

-מה אמרת?

אנ-אני? לא, אמרתי, להתראות, אציל.

הו, אני שמעתי משהו אחר.

לא, לא, אדוני החציל, אני לא...

*צליל של שליפת חרב*

הו לא, לא, תכניס את החרב, תכניס ת'חרב! זאת הייתה בדיחה, אני... אמאל'ה, אמאל'ה! לא, אני אוהב חצילים, אני אוהב חצילים!
אדוני, אדוני, מאחוריך כריש...!!!
חזרה לבור!

פיו, זה היה קרוב...

בשנת 1774, עלה המלך לואי השישה עשר עלה לשלטון. כלכלת צרפת כבר הייתה מרוסקת. הכעס ברחובות הלך וגבר. המלך החליט לכנס אסיפה של המעמדות השונים. הוא בעיקר רצה להראות כאילו למעמד התחתון יש נציגות. כאילו דואגים להם – אבל למעשה הוא רצה לקבל את הסכמתם להעלות מסים!

במאי 1789 התכנסה האסיפה. למעמד השלישי, מעמד האיכרים והעניים היו פי שניים נציגים משאר המעמדות, כי הם ייצגו אנשים רבים יותר. אבל לכל מעמד היה רק קול אחד בהצבעה. האצולה והכמרים יכלו להצביע יחד כנגד המעמד הנמוך. זאת אומרת שכמה מאות אלפי אנשים יכלו לקבוע את גורלם של מיליונים. כ-20 מיליון איש! המעמד השלישי התרגז ופרש מהאסיפה הלאומית.

אנשי המעמד השלישי, הפשוט, התכנסו באולם אחר כדי לחוקק חוקה חדשה ושוויונית יותר. המלך לואי השש עשרה רתח מזעם וציווה לסגור את האולם שבו התכנסו. מה הם עשו? אתם חושבים שהם הלכו הביתה?

ממש לא. הם עברו למגרש הטניס המלכותי הסמוך ונשבעו שם את שבועת הטניס, שבה הבטיחו שהניקוד בטניס יהיה ממש מוזר.
אה, לא, סליחה... הם הבטיחו לעצמם שלא להתפזר עד אשר יחוקקו חוקה חדשה לצרפת.

המלך הורה לפזר אותם גם ממגרש הטניס. העיתונים בכל רחבי צרפת דיווחו על המתרחש ואנשים החלו להפגין ברחובות. למלך לא נותרה ברירה והוא נאלץ לקבל את החלטת הפורשים להקים את האספה המכוננת הלאומית.

יועציו של המלך יעצו לו להגיב כדי שלא ייראה חלש וכתוצאה - המלך פיטר את שר האוצר שהיה פופולרי בקרב המעמד הפשוט. בחודש יולי של אותה שנה החלו המונים להתקבץ ברחובות פריז ולהפגין כנגד המלך.

לואי השישה עשר החליט לפזר את ההפגנות ושלח אל ההפגנות את שכירי החרב שלו, חיילים שקיבלו ממנו משכורת והיו בכלל מגרמניה ומשוויץ.

שכירי החרב ניסו לפזר את ההמון אבל המפגינים זרקו עליהם אבנים והיכו אותם במקלות, הם נאלצו לסגת. יחידות צבאיות צרפתיות שראו את המתרחש, ישבו בחיבוק ידיים ולא באו לעזרתם של שכירי החרב. כמה חיילים אף נכנסו למחסני נשק וחילקו רובים להמון.

עתה היה המתח בשיאו.

 אתם יודעים מה, בואו נחזור לשם, לארבעה עשר ביולי 1789.

 לקפוץ עוד פעם לחור המוזר.

 הוווווווווווווווו.....

 *נחיתה*

 וואו. איפה אני עכשיו?! יש כאן המון אנשים. המון.

סליחה, אה, גבירתי, איפה אני?

-איפה אתה? אתה מול מבצר גדול שנקרא הבסטיל או כמו שאתם אומרים הפסטיליה.

פסטיליה? אה... מה מוכרים כאן פסטה?
וואי, אני רעב, לא אכלתי מהבוקר.

-לא, לא, בסטיליה.

אה. מה זה המקום הזה ולמה אתם כאן?
כל כך הרבה אנשים.

-הבסטיליה זה בית סוהר ומחסן של נשק. אנחנו רוצים לשחרר את האסורים וגם לקחת את כל הנשק כדי להילחם בשכירי החרב של המלך.

אלו אסירים יש כאן?

-תראה, כבר הרבה מאוד שנים שכולאים פה את כל מי שמתנגד למלך. כל מי שכתב משהו או אמר משהו נגד המלך, נזרק לכלא הנורא הזה. בעינינו, הבסטיליה מסמלת את אכזריות בית המלוכה כנגד פשוטי העם.

*רעש של הפגנה*

 תראו, משהו קורה שם. אנשים מנסים לפרוץ פנימה. אני שומע כאן שמועה, (מה מה?) שכוח צבאי עצום נמצא בדרכו לעיר. בדרכו לפריז! אוי ואבוי... אבל האנשים אינם מוותרים, תראו, הם קופצים על הגשרים המורמים. רגע, אני רואה עכשיו שהם מנהלים משא ומתן עם מושל הבסיטיליה.

אבל מושל הבסטיליה עושה 'לא' עם הראש, הוא לא מוכן לפתוח את הגשרים והדלתות, אבל תראו כמה אנשים מצליחים להוריד את השער. וואו! המון אנשים נכנסים פנימה!

יואו, הם הצליחו לכבוש את הבסטיליה!!!

*קול ירייה* אני שומע יריות, *ירייה נוספת* וצעקות, טוב זה כבר יותר מדי בשבילי... אני חוזר, אני חוזר.

איפה הבור, איפה הבור?

הנה, קופץ.

הוווו......

בארבעה עשר ביולי 1789, פרץ ההמון לבסטיליה. הם התנקמו בשומרים ובמושל הבסטיליה, שחררו את מעט האסירים ולקחו את כלי הנשק שמצאו.

זמן קצר לאחר נפילת הבסטיליה, עמל צוות של כאלף איש על פירוקה ואבנים מהבסטיליה נמכרו כמזכרות ברחבי צרפת. לאחר מספר חודשים, נעלם כמעט לחלוטין המבנה עצמו ובמקום שבו עמדה הבסטיליה נמצאת כיום "כיכר הבסטיליה".

איזה מזל שהספקתי לראות את הבסטיליה לפני שהיא נהרסה!

 

שנה לאחר מכן, בארבעה עשר ביולי 1790, הוצב במרכז כיכר הבסטיליה אוהל שעליו נכתב "פה רוקדים". הצרפתים זכרו את נפילת הבסטיליה היטב ומאז בכל שנה, בארבעה עשר ביולי, נחגג יום הבסטיליה. ביום הזה הצרפתים עורכים מסיבות רבות, שותים יין ואוכלים את המאכלים הטובים ביותר, הם רוקדים, הם צופים במופעי זיקוקי דינור. זה נשמע מוכר, נכון? יום הבסטיליה נקרא החג הלאומי או פסטיבל האומה והוא כמו יום העצמאות שלנו.

 

רגע אבל, אחרי שפרצו לבסטיליה, מה בעצם קרה? ההמון הצליח או נכשל?

אז ככה, המלך הבין כי אם ישלח כח צבאי חזק כנגד ההמון, רבים ייהרגו והוא יהיה בצרה צרורה. איזה מלך הורג את האנשים שעליהם הוא מולך?

המלך החליט לבוא לפריז, לחבוש כובע שסימל את המהפכה ולצודד במפגינים, זאת אומרת, לעמוד לצדם. כרכרתו של המלך נסעה ברחובות פריז בשעה שעשרות אלפים עמדו ברחובות וצעקו viva la nation, תחי האומה. דרך חלון כרכרתו השיב להם המלך "תחי האומה". המפגינים החלו לקרוא "תחי האומה, יחי המלך".

אבל ההפגנות לא נפסקו. מפריז נפוצו המהומות לכל רחבי צרפת. במהומות נשרפו גם בתי אצילים ורבים מהם נמלטו מצרפת למדינות אחרות באירופה.

 כחודש לאחר יום הבסטיליה, פרסמה האסיפה הלאומית את הצהרת זכויות האדם והאזרח, שנשענת על הצהרת העצמאות של ארצות הברית. ההצהרה הבהירה כי כל בני האדם נולדו חופשיים ושווים בזכויותיהם. זאת הייתה תחילה של מהפכה מדהימה.

בחודש אוגוסט של אותה שנה בוטלו חוקים רבים שהגבילו את השוויון בין המעמדות. אדמות רבות שהיו שייכות לכנסייה עברו בחזרה לידי צרפת. אבל זה לא היה הסוף. המעמדות בצרפת לא בוטלו תכף ומיד. המהפכה הצרפתית המשיכה בעוצמה בעשר השנים שלאחר מכן. מנהיגים רבים חששו מהאצולה והנהיגו שלטון טרור כנגד מתנגדיהם. אלימות, רציחות ובלגן שלם השתרר בצרפת עד אשר נפוליון בונפרטה עלה לשלטון בשנת 1799 והפך עצמו לקיסר – השליט היחיד במדינה במקום המלך!

בשנת 1815, הודח נפוליאון והמלוכה חזרה לצרפת אבל היא הייתה מלוכה מוגבלת. יעברו כמה שנים נוספות ומרידות חוזרות ונישנות עד לשנת 1870 ואז בוטלה לחלוטין המלוכה בצרפת. צרפת הפכה לאחת הדמוקרטיות הוותיקות והגדולות בעולם.

*מוזיקה*

אירועי יום הבסטיליה הם חגיגה גדולה בצרפת. אנשים משקיעים במסיבות, בפיקניקים, ביין ובכל דרך אפשרית בכדי לחגוג. זה נהדר אבל ראוי שגם נזכור מה אנחנו חוגגים.

רק לפני קצת יותר ממאתיים שנה עוני ורעב היו מנת חלקם של רוב תושבי בצרפת. אם הייתם מהמעמד הפשוט כנראה לא הייתם מגיעים רחוק בחיים. המהפכה הצרפתית בישרה, כפי שבישרה החוקה האמריקנית, שכל אדם זכאי להזדמנות שווה בחיים.

 

המהפכה הצרפתית גם הוכיחה שאם יש אי צדק, לא חייבים לקבל אותו אלא אפשר להילחם בו ולנצח, גם אם זה לוקח כמה עשרות שנים. גם אם אנחנו נלחמים בשלטון מלוכה שקיים יותר מאלף שנים – זה אפשרי.  בהשוואה לתקופה ההיא אנחנו באמת בני מזל, אך עדיין יש עוולות בחברה שלנו. לעיתים גזענות, אפליה ורוע צצים להם. עלינו להילחם בהם, לומר את דעותינו ללא חשש ולשמור על הדמוקרטיה שלנו.

 

ויקטור הוגו כתב בספר עלובי החיים שמתאר את פריז לאחר המהפכה הצרפתית.

 

"אדם יושב, במקום לעמוד, וכך נחרצים גורלות."

 

משפט יפה באמת אבל רגע, למה הוא בעצם התכוון? חושבים שאתם יודעים?

 

חושבים שאתם יודעים? אתם מוזמנים להיכנס לקבוצת הטלגרם "היסטוריה לילדים" ולספר לנו.

 

אוי, רגע, יש פה רעש מתוך הבור. מה קורה פה בבור הזה?

אוי, לא!

*צליל שליפת חרב*

אוי, זה האציל הצרפתי הזה!

איך הגעת לפה?

 

-רדפתי אחריך כי קראת לי חציל ועכשיו... ועכשיו אני... אני... אני רעב.

 

אה, בוא, בוא. אני אקנה לך משהו לאכול. אהה... יש פה סלט אצילים מטוגנים, אצילים במיץ עגבניות, אצילים במיונז, יש סלט אצילים ופטריות, יש סלט אצילים רומני, סלט אצילים ויוגורט.

או אולי תרצה אציל בגריל?

 

-מה?

 

אתה בטוח שאתה אציל? אתה די דומה לארמדיל,

ואפילו עוד לא חודש אפריל.

 

-מה?

 

בוא, בוא. בוא נבדוק אם אתה אציל.

בוא ניסע לגליל, נמצא איזה דיל.

אני אקנה לך גלידת וניל או איזו עוגיית זנגביל.

 

-מה?

 

אתה בטוח שאתה אציל? אתה קצת דומה לדחליל.

 

-או-לה-לה! כמה מילים אתה מדבר, בלי הפסקה! לא הבנתי כלום.

עזוב, אני חוזר הביתה... עדיף, עדיף. au revoir, שלום.

 

איזה מזל שהוא הלך.

 

*מוזיקה*

 

מחקר, כתיבה, קריינות והאיש שמחזיק בשיא העולמי לאכילת הכי הרבה בגטים בדקה – יובל מלחי

עריכת לשון ותוכן והשלכת אבנים על שכירי חרב – דינה בר מנחם

מיקס, אפקטים ואחראית נפצים בפרק (בום!) יואו, אמאל'ה. רחל, תזהרי קצת – רחל רפאלי

מפיקים ראשיים וחברים במעמד האצולה הצרפתי – רני שחר ואייל שינדלר... ררר...

אני יובל מלחי,

          היסטוריה לילדים.

! au revoir