אתן מאזינות ואתם מאזינים ל"כאן הסכתים" – הפודקאסטים של תאגיד השידור הישראלי.

היסטוריה לילדים,
עם יובל מלחי

טה טה טה טה  - - לודוויג ואן בטהובן!

שלום ילדים, 

היום אני רוצה לספר עלכם על...

[מוזיקה התחלה של הסימפוניה החמישית]

כן, זאת הסימפוניה החמישית של בטהובן.

אני רוצה שתחשבו לרגע על הדבר שאתם הכי אוהבים: אולי לשחק בכדורגל, אולי לרקוד, אולי אתם אוהבים גלידה בטעם וניל, או פשוט לשבת על שפת הים בשקיעה.

ומה יקרה אם הדבר שאתם הכי אוהבים נמנע מכם? למשל – שברתם את הרגל ואינכם יכולים לשחק כדורגל או לרקוד, או שאיבדתם את חוש הטעם ולגלידה אין טעם, או שאיבדתם את ראייתכם ואינכם יכולים לראות את השמש שוקעת בים? מחשבה נוראה, לא?

היום אספר לכם את סיפורו המדהים של אחד מהמלחינים הגדולים והאהובים ביותר, מלחין שנחשב בעיני רבים לגדול מכולם אי פעם, לודוויג ואן בטהובן. בגיל צעיר הוא איבד את שמיעתו ובכל זאת המשיך לדמיין צלילים ולכתוב מוסיקה מדהימה.

(פתיחה של הסימפוניה החמישית)

לודוויג ואן בטהובן נולד בחודש דצמבר, 1770 אבל האמת היא שעד היום איש אינו יודע בוודאות מתי בדיוק נולד. הוא גדל בעיר בון, כיום בגרמניה ואז חלק מנסיכות קלן. באותם ימים, לא הייתה מדינת גרמניה כפי שאנחנו מכירים כיום, אלא הרבה מאוד נסיכויות וממלכות. משפחתו של בטהובן עסקה במוזיקה - סבו היה זמר ואביו לימד פסנתר וכינור.

יום אחד, כאשר בטהובן היה רק בן חמש, שמע אביו מישהו שמנגן בצ'מבלו, כלי נגינה שקדם לפסנתר.

"הו, מי זה מנגן כה יפה? אולי זה מלחין מפורסם הגיע אלי הביתה? אולי זה תלמיד שלי שנכנס בלי רשות?

אה, סליחה, אסור לנגן.

או, לודוויג זה אתה מנגן?"

  • "כן, אבא, סליחה, אני פשוט-"

"לא, לא,. זה יפה. אתה מנגן טוף טוף".

  • "לא, אבא, זה לא טוף, זה צ'מבלו".

"אני התכוונת טוף טוב כמו טוף מאוד".

  • "תודה, אבא. אתה יכול ללמד אותי עוד?"

"אוי, בטח שאני יכול בטח – אוי, זה יהיה כיף! ננגן מהבוקר עד הלילה".

  • "אה... אבא, אני... אני עסוק. אני... בדיוק צריך לחפוף את הגולות שלי, אה, אני צריך להוציא את ה... את ה... את הכיסא הזה לטיול... אני לא... אני... אה..."

"לודוויג – תתחיל לנגן. מחר אני אחזור".

  • "אבל, אבא... ממ... אה, אוי ואבוי, מה עשיתי..."

 

(מעברון מוסיקלי)

 

אביו של לודוויג הצעיר הבין שלבנו יש חוש מיוחד למוזיקה. האב החל ללמד את בנו יצירות שונות בתקווה שיום אחד יוכל לודוויג הצעיר להפוך לנגן מפורסם ולפרנס את המשפחה. האב לא היה מורה נחמד כל כך, הוא היה סוגר את בנו בחדר ומצווה עליו להתאמן בנגינה על הפסנתר כל היום.  

ילדותו של בטהובן לא הייתה קלה. אביו נהג להשתכר עם חבריו ואז להכריח את לודוויג שינגן לפניהם. נוסף על כך, המשפחה לא הייתה עשירה ולודוויג נאלץ לטפל בעצמו בשני אחיו הצעירים – אך זה לא השניא עליו את הפסנתר, להיפך – הוא מצא מפלט במוסיקה.

היצירה הראשונה של בטהובן נכתבה כאשר הוא היה בן 12:

(היצירה מתחילה להתנגן)

"תשע וריאציות לפסנתר"

מה, גם אני יכול לכתוב דבר כזה!
מה הבעיה לכתוב סימפוניה? זה כמו לכתוב אה... היסטוריה לילדים.
אני יכול אפילו לכתוב סימפוניה ושיר:

(צליל מעצבן מאוד ברקע)

"כל הילדים, הם עכשיו עומדים

כי הם לא שומעים

היסטוריה לילדים.

כל הילדים, עכשיו עומדים

לא לומדים

היסטוריה לילדים"

מה, להפסיק?

(הצליל הנוראי ביותר בעולם מפסיק)

אה, אוקיי. אתם בטח אוהבים את זה יותר מדי... בטוח שאתם אוהבים את זה יותר מדי! לא...?

 

(מעברון מוסיקלי)

 

בראשית לימודיו, נחשף בטהובן לבאך. אותו באך הלך לעולמו 20 שנים לפני שבטהובן נולד. לודוויג הצעיר אהב מאוד לנגן את יצירותיו. הוא גם למד יצירות של מוצרט, מלחין-על שבאותה תקופה התגורר בווינה, אוסטריה והיה מבוגר מבטהובן בארבע עשרה שנים.

בטהובן החליט שהוא רוצה לפגוש את המלחין הגדול בעצמו! בשנת 1787, בטהובן בן ה-17, נסע לווינה. עד היום אין יודעים אם הפגישה ביניהם אכן התקיימה. יש האומרים שכאשר שמע מוצרט את בטהובן מנגן על פסנתר, הוא אמר "יש לשים לב אליו – יבוא יום והעולם כולו ידבר עליו".

בטהובן חזר הביתה וגילה שאימו נפטרה. אביו אמנם היה עדיין בחיים אבל הוא בחר לבלות את זמנו בשכרות ובטהובן טיפל באחיו. אם זה לא מספיק, בטהובן  גם חלה באבעבועות וכל פניו התכסו בפצעים שלא החלימו. ואז הנורא ביותר החל לקרות – הוא החל לאבד את שמיעתו.

בטהובן, תודה שהזמנתי אותי לארוחה.

  • מי מרוחה?

לא מרוחה,  ארוחה. אה, אתה יכול להעביר את המלח?

  • למה אתה צריך קרח?

לא, לא קרח –  מלח, אתה יכול להעביר לי?

  • לשיר לי? אני לא רוצה שתשיר.

לא אמרתי לשיר, אמרתי להעביר.

  • מהאוויר? מה קרה באוויר? יש משהו באוויר? מה קורה ל--- מה בדיוק קורה באוויר?

לא- לא משנה...

(מעברון מוסיקלי קצרצר)

 

שמיעתו של בטהובן התדרדרה והוא ביקש מאנשים לכתוב על דף את מה שרצו לומר לו. בטהובן המתוסכל הפך לאדם זועף ולא נחמד במיוחד, אם כי חבריו העידו עליו שהוא תמיד נשאר חבר אמיתי.

כשהיה בן עשרים, פגש בטהובן מלחין ידוע בשם יוזף היידן. הוא הראה לו יצירה שחיבר. היידן התרשם כל כך מהיצירה וביקש מנסיך קלן לממן את נסיעתו ולימודיו של בטהובן כך שיוכל ללמוד אצלו בווינה. נראה שמזלו של בטהובן השתפר  - אך לא. לאחר כמה זמן התברר שבטהובן והיידן לא ממש מסתדרים, היידן היה כבר מבוגר והתרגל לסוג מסוים של מוסיקה ואילו בטהובן הצעיר נטה לחדש ולהמציא. כאשר היידן עזב את וינה ונסע לאנגליה – הופסקו השיעורים. היידן נהג לכנות את בטהובן "המונגולי הגדול" (וזו אינה מחמאה) בשל מראהו של בטהובן: גוץ, לא יפה במיוחד, חסר נימוסים, רגזן, וכמובן – מורד.

בדיעבד, מתברר שהן אופיו והם מראהו של בטהובן הושפעו מאיבוד השמיעה – הוא התרגז על כך שאנשים אינם מבינים מה הוא אומר ושהוא אינו שומע אותם, ובעקבות כך חשב שאנשים אינם אוהבים אותו. הדוגמה הטובה ביותר לתחושת הניתוק הזו היא הרגע שבו סיימה התזמורת לנגן את הסימפוניה האחרונה של בטהובן – הסימפוניה התשיעית. יש האומרים שזו יצירתו המדהימה ביותר של בטהובן – זו יצירה ארוכה שנמשכת לאורך 90 דקות ובסופה מקהלה שלמה שרה שיר מאת פרידריך שילר שנקרא "אודה  לשמחה".

(הסימפוניה עם קולות המקהלה מתחילה להתנגן)

 אודה היא שיר הלל. עד אותו הרגע מלחינים כלל לא העלו על הדעת לשלב תזמורת עם מקהלה – אבל בטהובן התברר כגאון מוסיקלי ועל אף שכתב את כל היצירה הזו כאשר הוא חירש לגמרי – הוא דמיין את השילוב בין קולות אנושיים לכלי נגינה.

 (מעברון מוסיקלי מתוך סימפוניה מספר תשע)

אבל בטהובן לא שמע את מחיאות הכפיים של הקהל המתלהב! ממקומו על דוכן המנצח הוא רק ראה את הנגנים. כיוון שחשב שאיש אינו מריע לו, לא הסתובב כלפי הקהל כדי להשתחוות כפי שנהוג. השמועה אומרת שאחד מהכנרים קם מכסאו והפנה את כתפו של בטהובן אל הקהל כדי שיווכח במו עיניו, ולא במו אזניו. בטהובן אכן ראה את הקהל מוחא כפיים ומריע לו.

(המשך הסימפוניה לסיומה ומחיאות הכפיים)

בדומה למלחינים רבים, בטהובן עשה קריירה כמלחין - אך בשונה מהם, הוא היה עצמאי. זאת אומרת, שבמקום להיות תלוי בפטרון, למשל חצר אצולה או כנסייה, שקבע מה ינגן ומול מי ינגן – בטהובן כתב עבור אנשים מסוימים ששילמו לו עבור כתיבת יצירה, והתפרנס מהכנסות מקונצרטים, משיעורי נגינה, ממכירות יצירותיו וכן ממתנות שקיבל לאורך הדרך. נוסף על עצמאות זו, בתקופה שחי בטהובן, התזמורת ניגנה בעיקר עבור אנשי אצולה ואילו בטהובן רצה שגם העם הפשוט ישמע את יצירותיו. העובדה שהוא לא היה מחויב לחצר אצולה אפשרה לו להשמיע את יצירותיו בקרב שכבות רבות מהאוכלוסייה.

חוקרים מחלקים את יצירתו של בטהובן לשלוש תקופות:

התקופה המוקדמת מתייחסת לעשור, לעשר השנים שבין 1792 – 1802. בתקופה הזאת החל בטהובן לזנוח את מקורות ההשראה שלו וליצור מוסיקה משלו. בעשור אחד הוא כתב 30 יצירות שונות: מוסיקה לכלי קשת, יצירות לפסנתר וכמובן – סימפוניות.

סימפוניה היא יצירה לתזמורת שלמה שבה כל הכלים מנגנים יחד. אחד מהחידושים של בטהובן הוא יצירת "סימפוניה תוכניתית" – זאת אומרת שהצלילים משרתים מטרה אחרת מלבד מוזיקה – הם מביעים רגש. למשל, בסימפוניה הששית שכתב בטהובן לכל חלק יש כותרת: "סצנה על הנחל", "התכנסות שמחה" והוא אף הוסיף בכתב ידו שעל הצלילים להביע את רגשותיו.

אחת מהיצירות המוכרות ביותר מהתקופה הזו נקראה בהתחלה "כמו פנטסיה" – סונטה מספר 14 לפסנתר. בטהובן הקדיש את היצירה לג'ולייטה גוויצ'רדי – תלמידתו לפסנתר. הוא היה מאוהב בה, אך היא התחתנה לבסוף עם מישהו ממעמדה. ברבות השנים תיאר אחד ממשוררי התקופה את היצירה בתור "השתקפות אור ירח במי אגם" – והכינוי נדבק ליצירה שעד היום מוכרת בשם "סונטת אור ירח."

(היצירה מתחילה להתנגן)

התקופה השנייה ביצירתו של בטהובן מאפיינת את המעבר מבטהובן השומע לבטהובן המתחרש וכל האירועים שקרו מסביב לכך – לכן אפשר לשמוע ביצירות מעבר מטון גבוה לטון נמוך, ויש המכנים זאת בתור "מוזיקת המאבק". בתקופה זו הוא חיבר אופרה, סימפוניות, סונטות, עוד כשמונים יצירות שונות – וכל זאת רק בעשור אחד!

(היצירה ממשיכה להתנגן)

אחד מסוגי היצירות שכתב בטהובן נקרא קונצ'רטו. בשונה מסימפוניה שבה כל התזמורת מנגנת יחדיו, הקונצ'רטו מתאפיין בכלי נגינה אחד שמנהל מן דו-שיח עם התזמורת. בטהובן כתב כמה וכמה קונצ'רטי לפסנתר (ככה אומרים קונצ'רטו ברבים) אבל רק קונצ'רטו אחד לכינור. הקשיבו ל"דו-השיח" שבין הכינור לשאר כלי הנגינה:

(הקונצ'רטו לכינור מתנגן)

בטהובן מעולם לא נישא ולא היו לו ילדים, אבל היו לו כמה אהבות בימי חייו. עם זאת, כל הנשים שהוא אהב בחרו בסופו של דבר להתחתן עם אנשים אחרים, בדרך כלל מעולם האצולה, במקום עם בטהובן. כל הרגשות והתשוקות שלו מצאו מקומן במוסיקה שכתב – מוסיקה המלאה בדרמה ובייסורים.

(היצירה ממשיכה להתנגן)

בטהובן רצה קרבה אנושית אבל לא רק בדמות חברות עם נשים. יצירות רבות שכתב מוקדשות לאנשים שהעריך והעריץ, אחד מהם היה נפוליאון בונאפרטה.

נפוליאון, מנהיג צרפתי שכבר יש עליו פרק בהיסטוריה לילדים, הושפע מרעיונות המהפכה הצרפתית שלפיהם האדם הוא יצור חופשי מדיכוי ומעריצות. בטהובן האמין גם הוא באותם ערכים. הוא הוקסם מרעיונות המהפכה והקדיש את הסימפוניה השלישית לנפוליאון. הוא קרא לה על שמו – בונאפרטה.

בטהובן חשב שאם נפוליאון יקשיב ליצירה, הוא יגשים את רעיונות המהפכה וכך ייצור "צרפת חדשה." אך בשנת 1804, התהפכו רעיונות המהפכה:

(היצירה ממשיכה להתנגן)

  • (מבטא צרפתי) שלום, ילדים! אני נפוליאון. אני מאוד מפורסם!
    אפילו כתבו לכבודי סוג של יצירה מוסיקלית, סימפוניה. כן, כתב אותה בחור צעיר בשם בטהובן ואני, כל החיים יידעו שכתבו עלי אה... סימפוניה.
  • אה, נפוליאון, זה לא מדויק.
  • מה זאת אומרת לא מדויק? איש אחד... מעצבן... כתבו עלי או לא?!
  • כן!
  • אז זהו, אז כתבו עלי! אתה לא תגיד...
  • לא, רגע, שנייה. אני רק רוצה להסביר לך, זה משתנה. (היצירה מתחילה להתנגן ברקע)
  • אה? תספר לי רגע מה קרה. אני רוצה לדעת מה קרה, אה, כי אני כבר לא סתם שליט צרפת – אני- אני קיסר. אני קיסר הצרפת, כן? אתה מבין זאת, כן?
  • כן, כן, אני מבין אבל, תקשיב, תקשיב. בשנת 1804 – אתה, נפוליאון הכרזת על עצמך בתור – קיסר.
  • נו, זה מה שאני אמר. נכון, נו ו...?
  • השליט העליון של צרפת, נפוליאון, אתה...
  • כן, אני...

והחל לנהל מלחמות רבות בכל רחבי אירופה. מלחמותיו הביאו לסבל רב, להרוגים ופצועים ובטהובן כבר לא רצה להקדיש לו כלום.

  • אז שלא יקדיש! מי זה... בטהובן. אף אחד לא יזכור אותו עוד 200-250 שנה. משנה את השם של ה... סימפוניה הזה בכלל גבינה. זה... זה לא מוסיקה... זה... אתה מבלבל לי במוח, כן? אדון... אה, מעצבן אחד.

בטהובן קרע את העמוד שבו הקדיש את היצירה לנפוליאון ושינה את שם הסימפוניה ל"סימפוניה הרואית (מלשון גיבור), שהולחנה לחגיגת זכרו של אדם גדול." יש האומרים שזו היצירה המקורית ביותר של בטהובן. כיוון שהיא הייתה חדשנית כל כך, לא ידעו הנגנים כיצד לנגן אותה! נדרשו שבועות של אימונים חוזרים ונשנים עד שהם הצליחו לנגנה.

(סימפוניה מספר 3 – אוריקה מתנגנת)

היצירה המוכרת ביותר של בטהובן, הסימפוניה החמישית ( או בשמה המוכר יותר "טה טה טה טה"), נכתבה גם כן בתקופה השנייה ביצירתו. הסימפוניה מכונה "סימפוניית הגורל" וידידיו של בטהובן סיפרו שהוא בעצמו תיאר את ארבעת הצלילים שפותחים את היצירה, את ה... "טה טה טה טה!", כך: "כך דפק הגורל בדלתי" –
"טה טה טה טה!" נו, באמת! כששמעתי את המוסיקה הזאת ישר רציתי להגיד: "טה טה טה טה!" נשמע כמו, כך דפק הגורל בדלתי, "טה טה טה טה!"  (דפיקות בדלת) – דפיקה בדלת! "טה טה טה טה!" הגורל בדל...

יובל, יובל, מה קורה?
יש פה ילדים, הם מאזינים לך. מה, השתגעת עם ה-טה טה טה טה? עצור.
- סליחה, סליחה.

הגורל שדפק בדלתו של בטהובן היה המאבק העיקש בחירשות שהלכה וגברה.

לעומת הסימפוניה החמישית, הגדושה, העמוסה, המורכבת, דווקא יצירה קטנטנה מצאה דרכה לאחת מהיצירות המקסימות ביותר של בטהובן:

FUR ALISE.

(היצירה מתחילה להתנגן)

היצירה נקראת "פור אליס" – עבור אֶלִיזֶה או אליס. עד היום אין יודעים מיהי או מיהו אליס! היצירה פורסמה רק ארבעים שנה לאחר מותו של בטהובן וכיוון שכתב היד המקורי אבד, אי אפשר לדעת למי הקדיש בטהובן את היצירה. אולי בכלל היצירה הוקדשה לעליזה או לכל העליזות בעולם מה שנקרא... המון עליזה.... (סטגדיש)

בטהובן לא רק ניגן אלא גם דאג לקצת התעמלות וטייל הרבה בטבע. את הבקרים הוא הקדיש למוסיקה ואחר הצהרים היה יוצא לשוטט בפארקים של וינה ובידו פנקס ועיפרון. גם כאשר לא יכול היה יותר לשמוע את הציפורים, אנשים משוחחים, או הרוח בעצים – הוא הביט מסביב, התרשם, דמיין צלילים ורשם אותם בפנקסו.

התקופה השלישית ביצירתו של בטהובן, "המאוחרת," מתחילה באסון שנפל עליו. אחיו האהוב, קספר בטהובן, נפטר בפתאומיות. (מוסיקה דרמטית) צער רב השתלט על לודוויג והוא החל במאבק משפטי מול אשתו של אחיו כדי לקבל משמורת על אחיינו. המאבק נמשך שבע שנים ובסופו קיבל בטהובן את המשמורת, אם כי לא קיבל את חיבת הנער. בטהובן לא התנהג יפה לנער ואף כלא אותו בבית לתקופות ארוכות.

באופן מוזר, דווקא שנות המאבק הללו לצד חירשותו ואופיו הקשה יצרו "בטהובן חדש" – נועז, מהפכן, מורכב, עמוק ואדם שאינו חושש להתנסות במוסיקה. בתקופה זו הוא כתב רביעיות - יצירות מוזיקליות לארבעה נגנים ויצירות שונות כולל יצירה ארוכה שנקראת "סונטת האמרקלאוויר" - יצירה שנחשבת לאחת הקשות ביותר לנגן בפסנתר. יצירה מיוחדת נוספת היא "מיסה סולמניס" – יצירה שנכתבה עבור תפילה בכנסייה ובתקופתו נחשבה לחשובה יותר מכל היצירות המוסיקליות שנכתבו עבור הכנסייה. יצירה נוספת שהוא יצר באותה תקופה נקראה "הסימפוניה התשיעית". וכיום, היא היצירה הנחשבת לשיא גאונותו של בטהובן.

(הסימפוניה התשיעית מתחילה להתנגן)

בעקבות כל המשברים, הדכדוך, הצער, הכעס, הקושי לנהל חיים מסודרים, ו-ויכוחים עם קרובי משפחה, החל בטהובן להתכנס בעצמו יותר ויותר, הוא נעשה חולה ובריאותו התדרדרה במהירות. הוא לא יכול היה ליהנות מחברת אנשים וחי כאיש גלמוד, מריר ועצוב. בחודש מרץ 1827, ביקש בטהובן דף ועיפרון – הוא כתב נספח לצוואתו ובו הוריש לאחיינו כסף רב.

למחרת, בעת סופת רעמים חזקה,

(קול סופת רעמים נשמע)

אימאל'ה.

נפטר המלחין הדגול ויש שאומרים כי מילותיו האחרונות היו "בשמיים, אשמע."

(מיסה סולמניס מתנגנת)

בטהובן היה אחד המוסיקאים הגדולים שחיו אי פעם. חידושיו של בטהובן היו פורצי דרך ויש האומרים שהוא סימן את המעבר מתקופת מוסיקה אחת לאחרת. בטהובן השפיע על התפתחות הפסנתר והוביל ליצירת פסנתר חדש בו הפסנתרן יכול היה להביע רגש בצורה טובה יותר. בטהובן ערך שינויים במבנה יצירות שונות ואף הרחיב את מבנה התזמורת כולה.

אישיותו הקשה, מחלתו, דמותו, ואופיו יצרו איש בעל קשת של רגשות שהוא הביע ביצירותיו ובכך נתן ביטוי לכל רגשותינו. האנס קלר, מוזיקאי בריטי, הכריז על בטהובן כעל "הבינה הגדולה ביותר של האנושות."

(מעברון מוסיקת רוק אנד רול)

בשנת 2020, העולם ציין 250 שנה להולדת בטהובן, אבל בגלל נגיף קורונה לא יכלו ברחבי העולם לחגוג את האירוע בקונצרטים ובמופעים. אז תעשו טובה, תחגגו ללודוויג יום הולדת, שימו מוזיקה של בטהובן, תעצמו עיניים ותראו לאן המוזיקה לוקחת אתכם. ליער? לקרחון באנטרקטיקה? למדבר? למטבח? להכין לעצמכם סנדוויץ' עם גבינה צהובה ועגבנ...

לא... לשם- לשם דווקא לא...

ולסיום – אני כתבתי מילים ליצירה של בטהובן.
אני בטוח שתאהבו את היצירה החדשה! מוכנים?

(היצירה מתחילה להתנגן ברקע ליובל ששר בטון מצחיק)

  • בואו נצא לנדודים
  • נשמע היסטוריה לילדים
  • תלבשו את הבגדים
  • נטוס יחדיו למאדים
  • כל הילדים שומעים
  • היסטוריה, היסטוריה לילדים
  • כן, זה מצוין
  • לגדול ולקטן
  • גם אם יש קצת אדים
  • אנחנו לא מפחדים
  • נשמע שירים וסיפורים
  • נשמע היסטוריה לילדים

(מעברון מוסיקלי לקראת סיום – לא של בטהובן 😊)

מחקר, כתיבה, עריכת לשון וכתיבת הסימפוניה המאה ושש עשרה לקומקום – דינה בר מנחם!

עריכה, קריינות ומחבר קונצ'רטו לחמור – אי אה! אי אה! יובל לודוויג מלחי!

עיצוב פס קול, מיקס אפקטים ואלופת מזרח הודו בנגינת מעוין – מה זה מעוין... רחל רפאלי!

הפקה והאנשים שהזמינו את לודוויג ואן בטהובן לאולפן – אבל הוא לא הגיע... רני שחר ואיל שינדלר!

אני יובל מלחי,

            היסטוריה לילדים.

 

הורים וילדים יקרים,

פרקים נוספים של "היסטוריה לילדים" ניתן למצוא באתר "כאן", ביישומון "כאן" וגם ביישומון "כאן ברכב".

נשמח אם תספרו לחברים ולמורים שלכם על ההסכת הזה.

אם אתם אוהבים את ההסכת "היסטוריה לילדים", אז דרגו אותנו באפליקציית הפודקאסטים של אפל.

ואם אתם רוצים לדבר איתנו, הצטרפו לקבוצת "היסטוריה לילדים" בטלגרם.

תודה 😊