האוניברסיטה הקטנה של המדעים

לפני הכימיה, היתה האלכימיה. למחקריהם של האלכימאים היו מטרות שאפתניות ולא כל כך אקדמאיות, אבל גם הם, כמו המדענים בימינו, היו סקרנים לגבי טיבו של החומר סביבם.

האטמוספירה שלנו אינה רק מדיום פסיבי שדרכו עוברות קרני האור מהשמש בדרכן אל הקרקע. האטמוספירה שוברת ומעוותת את הקרניים, ובעשותה כן יוצרת כמה אשליות אופטיות מרתקות.

האוויר שמקיף אותנו הוא שכבת הגנה יעילה כנגד התנאים הלא-נעימים ששוררים בחלל החיצון, אבל לעתים הוא עשוי גם להזיק לנו, בין אם בעקבות מעשי אדם, ובין אם בשל קפריזה של איתני הטבע.

הרי הגעש זורעים הרס, אבל הם גם מעלים מהמעמקים מחצבים משונים ומרתקים. התבוננות על סלעים אולי אינה הפעילות הכי מעניינת בעולם, אבל פה ושם ניתן למצוא מינרלים וסלעים שיכולים ללמד אותנו כמה דברים מפתיעים על כדור הארץ - וגם על עצמנו.

גיבורת פרק זה מנוסה מאד בצלילה אל תהומות הים."אלווין" הוא שמה של צוללת שנבנתה בשנת 1964 ומאז ביצעה עשרות אלפי צלילות לקרקעית האוקיינוסים. הציוד ההנדסי והמדעי שעליה הוא מהשורה הראשונה: יש לה שתי זרועות חיצוניות, ציוד צילום מתקדם, מדי לייזר לקביעת מרחק ומדחפים שמאפשרים לה לרחף במקום ללא תנועה.

עוד במאה ה-19 האמינו רוב המדענים שאין חיים בעומק שמתחת ל-600 מטר. ואיך יהיו? לחץ המים בעומק זה הוא קצת יותר מ-60 קילוגרם לסמ"ר, אור השמש אינו חודר לשם (ולכן אין צמחייה המבצעת פוטוסינתזה) וטמפרטורת המים היא שלוש או ארבע מעלות צלסיוס בלבד. קר, חשוך ולחוץ - במילים אחרות, כמו לחיות בדירת סטודנטים. דעה זו השתנתה בזכות כמה מסעות הירואים מעל ומתחת לגלים.

תאוות בצע ושאיפה לכבוד ותהילה דחפו חוקרים רבים לצאת למסעות מחקר מסוכנים בחיפוש אחר ערים עשירות וארצות מופלאות. הם לא מצאו את המקומות האגדתיים שחיפשו, אבל במהלך מסעותיהם מיפו שטחים חדשים והרחיבו את גבולות הידע שלנו.

בפרק הקודם הכרנו כמה התפרצויות געשיות משמעותיות בעבר הרחוק. הפעם, נתרכז בעבר הקרוב יותר.